אח ילדי, לו ידעתם כמה אני נרגשת. ליבי עולה על גדותיו, גרביוני המשי שלי מתפקעים מאושר והעווית התמידית המרחפת מעל שפתי יכולה סוף סוף להתפרש כחיוך מאוזן לאוזן.

הדבר הגורם לי נחת רוח היולית שכזו הוא רתימת המשאבים המילוליים העומדים לרשותכם לטובת יצירתו של נרטיב זת"י טרי ורענן, כזה שיטלטל את המחליטנים האוחזים במושכות בעודם דוהרים על גבינו הדואבים אל עבר עתיד שכולו טוב.

וברוח האופטימיות המפעמת בעורקי המסוידיים, קבלו חברה חדשה בעמותה: ט.י., שחולקת עימנו את תשוקתה למילה הכתובה, ויעלה כמה שיעלה. הנה:

העולם כהוויה ספרותית

בבואי לבאר את קושיית ההוויה הספרותית נתקלות עיני באנקדוטה מוסרית ותפלה אחת שאין דומה לה אף לא בעולם הבא. כלום אין יודע מה צופן בדמיונו הפרוע העולם הבא ובת תמותה תימהונית שכמותי לא תשיג ידה לדעת גם כאשר תנצל דעתה ותביא לראיה כוללת של הבריות בתת המודע של חלקיקי היקום הזדוני בידיעת העולם האחר החבוי והנסתר ללא דופי.

בחיים מהוהים שכאלה, בעולם רב ספרתי, לוגי ומתוחכם, במציאות בילטראלית, תיאטרלית ואוניברסאלית לאין שיעור נתקלות עיננו לא אחת בפלט המחשבה האקראי והאובייקטיבי שנח על זרועו של המספר הכותב את ימינו לשווא. סיום בלתי צפוי, שמש ספונה במעטה עובר חבוי, רקיע סגלגל ואדמה מיובשת הינם מנת חלקנו בעולם הזה, טובין ותקילין להנחותנו בעיניים סקרניות הפולחות את השקט לרסיסי גאווה מאופקת. המילים הממולמלות נקראות בדרכינו כסמטאות אפילות, כגלגלי מח עייפים, בהשתרכות אינסופית ורגליים כבדות אל האושר, אל היום בו נדע כי טעינו ואין מאום לנו ולחמצן שנותר מאובק ונטוש. ועדיין לא תם ונשלם הסיפור להביא משהו חדש, לחתור לנראות קוגניטיבית, להתהוות ומיצוב משוכפל, להביא לעולם את קפיצת המדרגה, את סימולציית החופש העומד לרשותנו לבחור את תנאי הקיום החביבים עלינו, כמעט ללא מגבלות. התווית העולם לאוטוסוגסטיה אחת: מעוף הציפור, מעבר מעולם שרירותי ונעדר בחירה לעולם שבו איננו צריכים להתמודד השכם והערב בתלאות הגוף, קשיי תקשורת ואירועים מכוננים מובנים ואינטנסיביים המאירים את האבן במלוא הדרה החד-גוני ומבט אחד מלמעלה.

הספרות, בבוא היום, יחד עם ההכרה החברתית המסולפת, תביא לאוטופיה למראית עין שמכינה אותנו לאוטופיה האמיתית – העולם פנימי. עולם שבו יש לטופוגרפיית הנפש את התפקיד המכריע, להביא לנקודת האחיזה ולקפיצת המדרגה לאופטימיות חסרת מעצורים, תלישות מענגת האוצרת כתמים שחורים ההופכים לסדקים בחסות המרחק והתנועות המאטות את נראות הנמלים הקוראות למצוינות למיצוב ופילוח השוק בעיצומו של יום עבודה, המניב סחר חופשי ורלטיביזם מנוכר, מלהט ועושק שמוטב היה להניח לרוע ולרשלנות להיטמן ולהתמוסס תחת חול ימי החול, להתכלות כרימות מכרסמות בעור מתמוסס, בעורקים מתנפצים ובדימויים מוגי לב.

ובכל זאת, בבואנו לבחון הדברים כדברי אלוהים חיים בנפשותינו הטועות, אין אנו שמים רגלינו אל בין כותלי המקור לתולדת כל המילים שנכתבו, כל השירים שהושרו וכל התווים שהתנגנו. אין אנו שמים מילתנו להגיב לדופי, לדמיון המבהיל שבין שון לנון לאביו המנוח ואין אנו נותנים דעתנו בשלה ונאמנה לעובדת היותו מרצד על מסכינו כמדמנה המחפשת לדימוי מחניף, הבאה להשתעשע בספק היותו רוח רפאים שנקברה יחד עם כל החיפושיות זבות החוטם וחוצות הגבולות בתווים עקביים של חן ויהלומים בשמיים.

בני אנוש! קומו הביטו וראו מה גדול היום הזה! היום בו אין גבול לגיבוב המילים הניתנות לנו להאדיר באנפופי רשת קיימת את עצם היותנו שפוטי המילה הכתובה, מתעתעים בחזיון שווא כהוצאה להורג של הוצאה לאור היום של מילה אל החופש. מסתבר שזהו חרם, פטפטני וטרחן, נלעג ומתייסר שבא לכלותנו, להביאנו על סף דעתנו, על הא ועל דא, על הנגלה והחסר, על ההרואי והסנטימנטאלי, חזון אחרית הימים או אפוקליפסות מתערבבות בפוביות וקלישאות נערמות תחת בניית סטטוס אינטלקטואלי בחברה השואפת למתינות העולם המודרני האקסטרווגנטי ביותר שידעה האנושות לא מתוך צניעות ולא משום שאינני מאמינה בהישנותה של האהבה הגדולה למילה הכתובה, החקוקה באבן באותיות קידוש לבנה מתגלגלת.

אני סקרנית להבין האם האובססיה להקשת מקש מגולמת בחוסר היכולת החולנית לעמוד בנקודת הפתיחה הרועמת של צמד מילים או שמא הרעיון כולו הוא פרי דמיונם של מוחות רומנטיים אידיאליסטיים המשופדים באותנטיות נדירה ונשגבת להביא לידיעת הכלל כי יש החולים בנפשם ולא יכולים לעצור בעד כתיבת המילה באשר היא. ולשם כך נכתבו המילים כולן.

חברים יקרים,

היום ברצוני להציג בפניכם את מרגרט ל. סאלומה, אחראית סלבס ונציבת הדורות הבאים, שסיפורה עוכר השלווה נסוב סביב חתירה לנראוּת בילטרלית, שרק אוטוסוגסטיה חפה מחרדת ביצוע תוכל לשנותה. אנו רואים בפרסום הטקסט שלה קפיצת מדרגה של ממש במאבקנו לרומם את רוחם השבורה של הזת“י באשר הם; ובה בעת, מתייחסים אל סיפורה כאל אירוע מכונן בשיח האינטגרטיבי של העמותה.

אנו מצפים מכל אחד ואחת מכם לשלוח לנו את סיפור הזת“י שלכם, כי רק באמצעות תיעדוף ורסטילי של כשרונותינו נוכל לנצח את הזדים המאיימים על קרנות הפנסיה שלנו. או כמו שאומר ד“ר ע. קימלמן: ”יאללה יאללה“.

חיי פחות מסעירים מחייה של וישי, אבל אני, בניגוד אליה, עוד בראשית דרכי ועלי לעשות אתכם בחורים צעירים, השופרא דה שופרא האשכנזית, דור שלישי לשואה.

גרמנייה אנוכי

תווים אריים

אף סולד

חרסינה

זקורה, גם החזה

עם כל הגינונים

כל אלה עזרו לי עד כה בכיבוש זכרים מוכי גורל

תאווי ביצוע

ללא טלפון נייד

אלה הבאים מזיינים והולכים

מיד לאחר מכן

כל שנותר לי לעשות הוא לתחזק את זיכרונות ליל אמש

ולרקום את זיכרונות הבקרים של הלילות הבאים

רק – עלה – עלה – ורד

התקפי המאניה שהחלו לבעוט בי כבר בגיל העשרה הלכו והתעצמו ואיתם גם הדיפרסיות.

ככל שהמניה עלתה וטיפסה גבוה יותר, כך היתה הדיפרסיה עמוקה והנפילה, כמוה כצניחה חופשית, ללא שום מצנח או הגנה.

הריחוף המחויך נדבק לשפתותיי לעיתים ובזמנים אחרים ההתרסקויות היו בלתי נמנעות.

לצערי כפתה עלי אימי אשפוז כפוי פעם אחר פעם.

אז בערב אחד של בדידות, עת החורף, נקש על השמשות ושיני נקשו אלה אל אלה, עשיתי בעצמי את האחות ואת הרופא. אחר כך, בתופסת כדורים כחולים מחייכים איבדתי את המאניות

שהן הלונה פארק של החיי, לטובת אפרפרות בגרוש.

לא עוד שמחה גדולה

חסל סדר עצב

מעתה קיבלתי רק את האפור האפור הזה. קיבלתי אתכם.

אני כמוכם

בלי הייי ובלי דאון

רגילה

הזיק בעיניים כבה

ואז מצאתי את עבדות התוכן

והפכתי, כמובן, למוכת גורל

כרוניקות תמורת קרדיט

רחמנא ליצלן

אל החופש אל אכזר

ואז גמלה ההחלטה בליבי

וביום בהיר אחד

בעטתי בכדורים

שבעטו בנפשי הרכה

חזרתי

אני

הביתה

אל האי

אי השפיות שלי

אל מצבי הרוח

הבאים וההולכים

אל החיוך ואל הבכי

הצחוק המתגלגל, האנרגיה המוטרפת

ואל הגועל, ההתפלשות בנבכי הזוהמה הפנימית והעצב הקורע אותי מבפנים ושאותו איני מצליחה כלל לרסן

מצבי רוח

בדידות מזהרת

ועל מנת להעשיר את הריק שהיה מצוי בתוכי בלאו הכי

גם 500 מילה לכתוב עד מחר

עזבתי לטובת תחקירנות

”אין כמו טלוויזיה“ חשבתי לעצמי

עטיתי ג‘ינס צמוד ומגפיים

משקפיים, אלגנטיות מפלסטיק צבעוני, המשוות לי מראה אינטלקטואלי ושביל על הצד

עד שנפגשתי עם טלנט אחד יותר מדי

האחד והיותר מדי

המון אגו התווסף לבליל הטמטום המנופח הזה

ישיבות מערכת אל תוך הלילה

מילים ופילוסופיות בגרוש

אהבה עצמית מופרזת

שתייה ודיכאונות

לילה לא לילה

יום לא יום

חיים ללא חיים

צחקוקים מוזרים

כדורים ובחורים

לילות של שתייה

וריקודים

כלום לא אמיתי

והעיקר שבבוקר אמצא את התוכן לפרק הבא

היו אלו ימים

הסדרה קרמה לה עור וגידים

מכרתי את גופי וכבודי תמורת רולר ועליו שמי

סאלומה

לצערי לא התחברתי אל העורך

לא זיינתי ולא זויינתי

פרווה

לא קודמתי ולא נתקעתי

פרווה

קמתי ועזבתי

היו שלום ותודה על הדגיר

פות הסלב שלי

ואז מצאתי פרצה

סלבס ומיני סלבס

מזיינים וממשיכים

לעיתים מעבירים קורות חיים

בעיקר מעבירים את הזמן בין רגליי

עם לשוני הרכה

במילים גבוהות ומלטפות

בעונג אינסופי

בלילות קרירים

גופות צחורים

אשכנזים טהורים

ואני גרמניה זכה

זרה,

תמירה

זקורה

רכונה מעליהם

שכובה מתחתיהם

גוהרת אל הלילה

גוערת על עצמי למחרת היום.

האחרון בהם עזב

נותרתי זולה, עם 500 מילה

משנה וגם כמה כיתובי תמונה

גרמניה היר איי קאם

חזרתי לגולה

אווה בראון באדמה

היטלר הלך לרונית רפאל ונפטר מהשפשם

אני בנטורליזם בתי שחי ופלומה על הרגליים

ציידת נאצים – הדור השלישי

עם 500 מילה

בחורים ללא מילה

בחורים עם מילה

והעיקר שייגמרו ומהר

לפני שתהיה לי בחילה

גרמניה קרה

אני חמימה

תחושת הגועל התעצמה

חיתוך איברים בא בחשבון

דיכאון או לא דיכאון

לפחות פעם בשנה צריכה לחגוג את שיא השפל

לפחות פעם בשנה רפוסה

נמרחת על קרקע לא יציבה

מלוכלכת בשיא תפארתי המצחינה

שיערי סתור

עיני טרוטות

ואנוכי ריקה

ריקה כעת ממילים

חברים יקרים,

מאחר ותרומותיכם מבוששות להגיע, נותן החסות שלנו נמלט ברגע האחרון אל מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל וגאידמט! לא עונה למיילים שנשלחו אליו מטעם בכירים בעמותה – לא נותר לנו אלא לבצע קפיצת מדרגה, שבמבט לאחור תיזכר כאירוע מכונן. הוספנו פרסומות.

זו הדרך היחידה בה נוכל לשמר את הנראוּת של זונות התוכן, כדי להמשיך ולחתור להעצמה וטיוב מצבנו הפיננסי. רק ראיה כוללת של המצב כהוויתו ואוטוסוגסטיה עיקשת ימנעו את הדרתנו מן השיח הציבורי והמרקם התרבותי.

לא טוב לכם? תרמו לנו דולרים, אירו, לירות שטרלינג, דירות יוקרה, יאכטות או למצער – שקלים. בסוף יש סיכוי שכולנו עוד נוכל לפתוח פעם הוצאה לאור ונוכיח לכולם שכוח אכן משחית!

שמרו על היושרה המקצועית,

סופיה וישי

רבים שואלים אותנו כיצד מצטרפים לעמותה. למרות שלכאורה, מדובר בתשובה פשוטה (מפקידים צ'ק או שולחים מזומן בדואר), איננו מקלים ראש במשימה שלקחנו על עצמנו. בעמותה שלנו לא יהיו חברים מתחזים המתעקשים לייצר תוכן איכותי בעברית. אלו עלולים להכשיל את המבצע כולו, להלבין פנינו ברבים, להפר את השלווה ולקלקל את השורה. ומי כמוכם יודע כמה קשה להשיג היום שורות טובות בעיר.

מכיוון שכך, התכנסנו בתאנו וברוח הדמוקרטיה השוררת בארגוננו, החלטנו לבחון את מידת רצינותם של המוני הפונים. נערוך לכם מבחן. תוצאותיו ישמשו לא רק כעדות ניצחת ללכידות האמיתית של פועלי התוכן הארץ ישראלים, אלא עשויות להוות גם שעשוע נפלא לשעות העבודה ואמצעי לא מבוטל להעברת דאחקות הורסות.

להלן משימתכם:

עליכם לשלב את 20 המילים והביטויים שכדלקמן בתכנים שתייצרו בשבועות הקרובים. ככל שתכניסו יותר מילים מן הרשימה לכתבה אחת – כך יגדלו סיכוייכם להגריל מקש Delete במתנה וכמובן, לזכות בתואר זת"י מן המניין.
הרשימה

1. מצויינות
2. מיצוב
3. טיוב
4. לחתור
5. העצמה
6. נראוּת
7. רלטביזם
8. אוטוסוגסטיה
9. הדרה
10. בילטרלי
11. התוויה
12. אינטגרטיבי
13. תיעדוף
14. שיח
15. מרקם
16. אירוע מכונן
17. דברי אלוהים חיים
18. ראיה כוללת
19. קפיצת מדרגה
20. יושרה מקצועית

נצלו את העובדה שאין איש קורא לעומק את מה שאתם כותבים, שאף עורך לא באמת מתעניין בסדר הדקדוק הפנימי של המשפטים שבניתם בעמל כה רב. זכרו! זו ההזדמנות שלכם להפגין בקיאות בשפה, וירטואוזיות בכתיבה ועליונות על הקוראים.

עלו והצליחו,

ד"ר ח. קימלמן וסופיה וישי

כתבו לנו

*בחירת הזוכים תיערך על ידי חברי הנהלת העמותה, בנוכחות רואה חשבון, על מנת שהפעילות תוכר לצרכי ניכוי מס.

עמיתי הצעירים, אתם חיים בעידן המקדש כסף. המהלל כמות על פני איכות במסווה של רב תרבותיות. אלו לא היו פני הדברים בימים בהם התחלתי אני את דרכי כפועלת תוכן. אז, בשנות ה-30 המאוחרות של המאה הקודמת, כשמשק כנפי ההיסטוריה העיר אותי בוקר בוקר במיטתי צחרת הסדינים אשר על גדות הסיין, הכל נראה אחרת.

נולדתי בשם סופיה זולא, בת לאמא חולה ואבא חסר אונים. מגיל צעיר נמשכתי אל העיסוק במילים. כשמלאו לי 18 החלטתי לעזוב את ביתי ולצאת לכבוש את עולם הספרות הצרפתי. היו אלה ימים מסעירים ומלאי תהפוכות, ואני הגעתי אל העיר הגדולה, פריס, עם רון בלב ועט ביד. לעצמי הבטחתי רק דבר אחד: לא אהפוך לרסקולניקוב.

העבודה הראשונה שמצאתי היתה כמלצרית בקפה כסה. בוקר בוקר הגשתי טורקי קטן לגוסטב פלובר, שנהג לשנורר סוכר משולחנות של אחרים. בצהריים הגיעו אלבר קאמי ואלבר ממי, שנהגו לצעוק זה על זה "אל תקרא לי שחור".

כן, חביבי, אלה היו הימים.

ככותבת עולת ימים הבטתי בהם בעינים כלות ובליבי קיוויתי שכתב ידי הרהוט, שהופיע על החשבון שהגשתי להם בליווי סמיילי קטן – יגרום להם לשאת לרגע את עיניהם ממרק הבצל המהביל שתחת אפם, ולהבחין בי, הקטנה.

אחרי יומיים, משהבנתי שכך לא אמשוך את תשומת ליבם, החלטתי שאין ברירה, אלא לנקוט בצעדים קיצוניים. עשיתי את קאמי. בואו נגיד שהמיתוס של סיזיפוס אולי אמיתי, אבל זה שמכביר אגדות על גברים מזרחיים ממש לא.

בכל אופן, בתוך מספר ימים סידר לי האקס המיתולוגי עבודה חדשה: פרילנסרית אצל אחד, גרשון, שאביו רכש עבורו עיתון כמתנת נישואין. במסגרת תפקידי דיווחתי למערכת על מסיבות השקה נוצצות, ערבי גאלה יוקרתיים ופתיחות חגיגיות. כל אותה העת חשתי כי אני מחמיצה את ייעודי, בוגדת בעקרונותי, מוכרת את יושרתי.

ערב אחד, כשחשתי כי לא אוכל לשאת עוד את התיעוב העצמי, נכנסתי למשרדו של גרשון, ובדמעות הכרזתי: "כלו כוחותי". הוא אימץ אותי אל ליבו בחום והבטיח למצוא מזור למכאובי למחרת היום. עשיתי אותו ושבתי לחדרי הטחוב עם רון בלב, עט ביד וגירוד במפשעה.
כשהתייצבתי בבוקר המחרת במערכת העיתון, ששכנה בבניין עתיר שיש בשדרות האליזה האלגנטיות, מיהרתי למשרדו של המו"ל. "גרשון גרשון", פרצתי אל החדרון העמוס לעייפה וקראתי: "יש לי המון רעיונות לכתבות עומק, תחקירים ופרשנויות פוליטיות בנוגע לההשלכות העתידיות של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב".

מאהבי מליל אמש הביט בי מופתע, היטיב את משקפיו על אפו ושאל מאיפה אני מוכרת לו. חשתי כי רגלי כושלות, הסמקתי והחוורתי חליפות ולא ידעתי את נפשי מצער. "הגם אתה גרשון", תהיתי ללא אומר. שמתי פעמי אל הדלת, כשרגלי כושלות ובראשי מהדהדת מילה אחת: "קיבינימט".

איני יודעת כמה זמן שוטטתי ברחובות, אולם מספר שעות לאחר מכן מצאתי עצמי אל מול ביתו של מו"ל גרמני ידוע, שנפש באותה העת בעיר האורות כשבידי שקיות נייר ובהם בגדים של מיטב מעצבי האופנה של התקופה. שוב פיציתי עצמי בחליפות של שאנל שידי אינה משגת.

חדורת רוח קרב ורצון להגשים את היעד שהצבתי לי בצאתי למסעי, צלצלתי בפעמון והמתנתי. משרת הדור פנים פתח את הדלת הכבדה וביקש לדעת מה מטרת ביקורי. בעודי נדחפת פנימה הפטרתי לעברו בזלזול מה: "את סימון דה בובאר היית שואל, אח שלי?". וכך מצאתי עצמי מול גרם מדרגות פתלתל, עשוי מהגוני מבריק, שבראשו עמד גבר בעל תווים מעודנים.

טיפסתי למעלה, מנסה להתעלם מליבי שהחיש פעימותיו. כשהגעתי אל המדרגה האחרונה פנה לעברי הגביר וחייך. "בחר בי ארי!", לחשתי לעברו ונפלתי בזרועותיו.

היו אלה שבע השנים הטובות בחיי, בהן הפכתי מנערה פותה ורודפת תוכן לזונת תוכן פר אקסלנס. שיתפתי פעולה עם הנאצים ושימשתי ככתבת בכירה בעיתון אירופי נחשב. הכנסת האורחים הידועה שלי הפכה לשם דבר בטרקליני אירופה, ורק עם תקציב גרבי הניילון החודשי שלי ניתן היה לפרנס משפחה ממוצעת משדרות.

דומונט ואני נהגנו לנפוש עם המרשל פטן בכל חג וכשהתעוררו במסדרונות הממשל שמועות זדוניות בדבר חוסר נאמנותי – שיכנע אותי לשנות את שמי לוישי. "את תראי, זו תהפוך להיות מילה נרדפת לאוסלו", הבטיח מאהבי כחול הדם, שבין קוקטייל אחד למשנהו נעזר בי להדפסת מכתבים, תרגום מאמרים ושכתוב ביקורות תיאטרון.

אך אשליות, כדרכן, אינן אורכות זמן רב. במהרה התחוור לנו כי צידדנו במפסידים. זה היה הזמן לנקוט בצעדים חד משמעיים. כשהחיילים יפי הבלורית של בעלות הברית צעדו אל שער הנצחון הבנתי מה עלי לעשות. מכרתי את רכושי, הפקדתי את כספי בחשבון הבנק שלי בשוויץ ויצאתי להפלגה.

בדרך עשיתי את הקברניט, נצר למשפחת ימאים ותיקה, שאהב לכנות עצמו הקפטן. זכורתני כי בליל ירח אחד לימד אותי כיצד להשתמש במצפן ושנינו השתעשענו במשחקי מילים. "צופן", אמר הוא. "מצפון" אמרתי אני ופרצתי בצחוק גדול.

כשירדתי מסיפון האוניה בנמל יפו, הבטתי סביבי בפליאה וסיננתי WTF. לאחר כמה שניות התאוששתי, איתרתי סבל פנוי על הרציף והוריתי לו לשאת את מזוודותי למונית הקרובה ביותר ליציאה. לנהג אמרתי רק מילה אחת: "מוזס".

וכעת, יקירי, 69 שנים מאוחר יותר, החלטנו, עמיתי ד"ר קימלמן ואנוכי, לחלוק עימכם את הידע והנסיון שצברנו במשך עשרות שנות שירות, והכל ללא תמורה זולת הקרדיט.

שלכם,

סופיה וישי.

חברים,

שמחנו לקבל את פניותיכם הנרגשות למייל שלנו ודמענו למראה התגובות מחממות הלב שלכם. החלה המהפכה, הדנקנרים והגינתים משקשקים. אל תזפזפו, עוד בשורות בדרך.

שלכם,

ד"ר קימלמן וסופיה וישי

zti.org@gmail.com

היום (ד'), כ"ט בנובמבר, אנו מכריזים על הקמת זת"י (זונות תוכן ישראליות), עמותה לא רשומה למטרות רווח קל. זת"י נוסדה כדי לשים קץ לבושה שחשים אחינו מפרולטריון התוכן בכל עת שהם נדרשים לרתום את כישוריהם לטובת קידומם של אילי הון ו/או מוצרי צריכה.

העמותה תהא פתוחה לחברים מכל שכבות הציבור וכל תחומי העיסוק, במיוחד האינטר-טקסטואלים שביניהם: כותבים, עורכים, שדרים, במאים, צלמים; ובלבד שהם עונים על קריטריון הבסיס הקפקאי שעליו מושתתת היוזמה שלנו: הם חשים גאווה בעובדה שהם מוכרים את שירותיהם לכל דורש תמורת תשלום שוטף פלוס 60.

היועמ"ש שלנו לענייני עמותות קש כבר פועל בימים אלה לרישום חוקי של זת"י. נציגינו, שעד כה תיפקדו כתאים רדומים במערכות התקשורת והשלטון הישראליות, עושים ימים כלילות בקידום התנועה ובפניה לאישים וגופים בעלי השפעה, ביניהם מועצת העיתונות, מובילי דעת קהל וכמובן – האיש והאגדה א. גאידמט!

בקרוב נפרסם בעמודים אלה את תקנון זת"י, כללי עשה לזת"י מתחיל, מניפסט איטרטיבי של תנועתנו, אני (לא) מאמין, סיפורים אישיים של זת"ים ותיקים, רשימת אנשי קשר ואירועים ששום זת"י אינו יכול להרשות לעצמו שלא לפקוד ולהכיר ועוד.

אזרחים המעונינים להצטרף לעמותה מוזמנים לשלוח תרומות בסך כלשהו, באירו או בדולרים. טפסי רישום ניתן להדפיס לבד בבית או עדיף, במדפסת המשרדית – זת"י אמיתי לא מבזבז משאבים פרטיים.

חברי העמותה יהנו לא רק מתחושת אחווה ושיוויון שכה חסרה בעולמנו המנוכר והאפרפר, אלא גם מהעצמה אישית וקולקטיבית שמקורה בקיומה של קהילה גאה אשר אינה בוחלת בשום אמצעי למינוף עוגנים.

לפרטים נוספים: ד"ר קימלמן, סופיה וישי – zti.org@gmail.com

ד"ר ח. קימלמן, מייסד
סופיה וישי, מייסדת
מרגרט ל. סאלומה, אחראית סלבס ונציבת הדורות הבאים
ג'ורג'ט בלדי, ראש מחלקת קיבוץ גלויות
עזריאלה קרליבך, דוברת ומנהלת משאבי שדה
פיתה ברדוגו, מגיהה
ברטה זמנהוף, זת"י בהתהוות
הגב' חווה אלברשטיין, נשיאה